נעאמנה ראמי נ' מרדכי בנימין ובניו 1993 בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום בגין תמריץ אי היעדרות, עבודה בשעות הקיץ, תוספת ותק, תוספת משפחה, תוספת יוקר, דמי הבראה, הפרשים בגין תשלום בחסר של ביטוח פנסיוני וכן תמורה בעד זמן נסיעה לעבודה.

רקע עובדתי

הנתבעת הינה חברה קבלנית לביצוע עבודות עפר ותשתית והעוסקת, בין היתר, בעבודות בנייה. הנתבעת חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. ומשכך, חל על יחסי העבודה בתיק מושא דיוננו ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה והעבודות הציבוריות מיום 9.04.68 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), לרבות התוספות שהוספו לו במהלך השנים והנוגעות לתקופה הרלבנטית לתביעה.

התובע עבד בנתבעת מחודש 1/95 ועד לחודש 3/04. ואולם, מטעמי התיישנות, הגדיר התובע את התקופה הרלבנטית לתביעה כתקופה שמחודש 5/00 ועד לחודש 3/04. שכן, בין הצדדים התנהל הליך בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (עב 1744/07), אשר נפתח בחודש 6/07 ואשר בסופו החליט כב' השופט מירון שוורץ להעביר את התיק לבית דין זה מחמת חוסר סמכות מקומית. וזו לשון ההחלטה:

"2. לטענת הנתבעת, כמפורט בס' 7 לכתב ההגנה, עבד התובע באתרים שונים בתקופות שונות. בתגובתה לבקשה למתן פרטים נוספים לעניין זה, השיבה הנתבעת כי אין בידיה רישום הנוגע לעניין שבנדון.

3. לנוכח המפורט לעיל, קבעתי בהחלטתי מיום 30.12.07 כי לכאורה, הסמכות המקומית בהליך נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. לפיכך, קבעתי כי ככל שהצדדים סבורים אחרת, ניתנה להם שהות בת 10 ימים להגיש הודעה מטעמם לעניין זה.

4. עיון בתיק מלמד כי אף אחד מן הצדדים לא הגיש הודעה כאמור.

5. אשר על כן, יועבר התיק לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, לו נתונה הסמכות המקומית בהליך זה..." (עב (נצרת) 1744/07 נעאמנה נ' מרדכי בנימין ובניו (1993) בע"מ, החלטה מיום 22.01.08).

טענות הצדדים יידונו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין.

הכרעת הדין

תמריץ אי היעדרות

לטענת התובע זכאי הוא לתשלום תמריץ אי היעדרות מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ואולם כזאת לא שולם לו על ידי הנתבעת. מנגד, טוענת הנתבעת, כי שכרו של התובע כולל בחובו את תשלום תמריץ אי ההיעדרות, הן מכוח האמור בסעיף 4.2 בתוספת להסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.04.68 בענף הבניין ועבודות ציבוריות, אשר נחתם ביום 21.12.99 (להלן: "הסכם תוספת 2000"), הן נוכח העובדה כי שכרו גבוה יותר מהשכר החודשי שנקבע בטבלת השכר בסעיף 1.2 לתוספת האמורה.

זכאותו של התובע לתשלום הרכיב האמור, מקורה בסעיף 4 להסכם תוספת 2000, והקובע בזו הלשון:

"4.1 הצדדים הסכימו כי תשלום תמריץ אי היעדרות, לעובדים חודשיים, על פי טבלאות השכר... בתעריפים הקבועים להלן ביום חתימת הסכם זה הינו מותנה וכפוף לכללים שלהלן:

תשלום תמריץ מלא עבור אי היעדרות במשך החודש יהיה בסכום של 642.88 ₪ לפועלים ובסכום של 716.75 ₪ למנהלי עבודה לחודש (להלן: "התשלום המלא").

בהעדרות בלתי מוכרת (כהגדרתה בהסכם) של 2 ימים- התשלום יהיה בשיעור של 50% מהתשלום המלא.

היעדרות בלתי מוכרת של 3 ימים- התשלום יהיה בשיעור של 25% מהתשלום המלא.

היעדרות בלתי מוכרת של 4 ימים ויותר לא תזכה בתשלום כל שהוא.

תשלום תמריץ עבור אי היעדרות, בהתאם לסעיף 4.1, ישולם ביחד ובעת ובעונה אחת ובנוסף לשכר היסודי החודשי והינו כלול בתעריפים המפורטים בטבלאות בסעיפים 1.2 ו-1.3 לעיל.." (ההדגשה שלי- ש.ש).